"ככה זה עם ילד ראשון" אני שומעת כבר חמישה חודשים חמש פעמים כל יום.
מקשיבה ולא עונה.
"ככה זה עם ילד ראשון" אומרים לי כתגובה על זה שהוא מתעורר מדפדוף נייר אצל השכנים שגרים מאתיים מטר מאיתנו ,כשאני לא נותנת לו לבכות, כשהאובייקט מעבר שלו זה הציצי שלי, כשהמוצץ שלו הוא הציצי שלי ו"ככה זה עם ילד ראשון" מעירים לי כתגובה כשהוא "בנה לו מפלס" על הניציציצי! ("מתחם"איזור החזה שלי המכונה בשמי- ניצן)
אני שומעת את זה מעוברים ושבים ובעיקר מאחת שמעט עוברת והרבה שבה. אימא שלי!
אימא שלי שהגדילה לראות שאני מגדלת את גורי( בעיקר כשהוא ישן) כעקרון משחק הדוקים: "פועלת למען המטרה במינימום תזוזות", וזה כולל: אפצ'י מודחק, שטיפת כלים ב"סלואו מוושן" ושכלול יכולת ההבעה בפנטומימה.
אז כן, אני האימא המגוננת עם הילד הראשון עומדת גאה כבל עם ועדה וקוראת תיגר על הביקורת הזאת שלא מרפה ומזכירה לך אימא, שגם כשסיפרתי לך שהוא עולה500 גר' בשבוע ובטיפת חלב עמלים על הרחבת דלת הכניסה עבורנו, עמדת מולי מקורקעת רגליים כדרוכה למבצע צבאי רחב היקף וקבעת נחרצות " אין לך מספיק חלב!"
אז כן, עד עכשיו הקשבתי ולא עניתי, כי אני למודת סדנאות למודעות עצמית, פסיכודרמות ושלל מטפלים לא קונבנציונאליים שכמותי, השכלתי לראות את "מקומו" של האחר. אך לא עוד! גם ה"קונטיינר" שלי התמלא ואין בו מקום...
ה"מים עד נפש" גלשו אתמול בערב. הכנו אמבטיה לגורנו ובדיוק שנייה לפני רגע ההטבלה אחרי שצלחנו את קונסטלציית ההפשטה,בדיקת המים והתנור, הטלפון צלצל ועל הקו הייתה מאירה- אחות טיפת חלב.
הלו ניצן?
כן. השבתי בעודי מתנשפת עם היד שמטפטפת..
מאירה:הכול בסדר?
:כן כן מצוין אנחנו פשוט בדרך למקלחת...
מאירה: "אה. טוב אז אני לא אפריע. רק רציתי לשאול מה שלום הקטן"?
: "הוא מעולה מאירה, באמת מצוין רק שהאמבטיה"....
מאירה: "תראי ניצן, אימא שלך התקשרה היום לטיפת חלב , היא מודאגת שהוא בוכה, לא מחייך, טרם התהפך"....תגידי ניצן מה הוא כבר עושה"?
: "מה הוא עושה"? תגידי מאירה השתגעת"?מה זה מה הוא עושה? הוא לומד פסיכומטרי עובד עבודה מועדפת וחוסך לטיול הגדול".
"אני לא מבינה", זעפתי נחרצות והעברתי ל"רביעי" בו זמנית. "אתם בכוח רוצים לחבר ביני ובין הדיכאון אחרי הלידה שמלכתחילה הבין שלא בא לא עלי? את יודעת מה הוא עושה? הוא עושה לנו נחת, כן. זהו! נחת!
אני יודעת שהוא לא בעקומה, הוא לא מתהפך , לא מחייך. כן. לא בא לו. זאת זכותו! היום הוא גם בכה מאימא שלי. היא חייכה אליו וחתיכת פיטרוזילייה נתקעה לה בין השיניים מהטחינה של הצהריים. פייר מאירה זה לא מפחיד? מההיכרות הקצרה שלי איתך ועם רגשנותך אני בטוחה שגם את היית מתייפחת מהמראה.....
הוא גם בוכה כשכואבת לו הבטן ומה לעשות? הגזים האריכו אצלו את החוזה .
נמאס לי לתת לכם תשובות. את יודעת מה? הוא תינוק לא נחמד. תינוק מיוחד. תינוק אמיתי. הוא בוכה כשבא לו , עושה קקי כשמתחשק וצוחק כשמצחיק לו.אני מכירה הרבה אנשים שהייתי ממליצה להם לחזור למקורות ולהיות מה שהם ומי שהם. . זה לא אומר שהייתי ממליצה להם לשחרר הפרשות לעולם בפרהסיה , אבל את יודעת טוב מאוד שלהיות תינוק זה זמן מהות. אחר כך הם מתקלקלים עם כל מה שמצפים מהם ועם כל מיני עקומות למיניהם של כל מיני עקומות אחרות שחושבות ש....."
"בסדר בסדר" הרגיעה מאירה תוך שהיא גייסה את שלל מאגרי ההכלה שלה שעשו גלות בשנים האחרונות למחוזות בלתי נודעים.
היא הנמיכה את קולה בבהלה... ואני ירדתי ל"ראשון"..
"האמת שהתקשרתי להגיד לכם , כלומר לברך אתכם בזכייתו של התינוק שלכם כתינוק העגול והגדול של המושבה. הוא מעל הסטטיסטיקה. הגורון מעל האחוזון!"
שמעתי את החיוך שלה נמרח על השפופרת ואיתו גם האודם הארגמני
"דרך אגב", היא חתמה ברשמיות "תוכלו כבר בפעם הבאה להיכנס מהכניסה החדשה. השיפוצים בטיפת חלב הסתיימו , ואל תשכחי,גם אני עברתי את זה פעם. ככה זה עם ילד ראשון..
ניצן גלעד- שחקנית, יוצרת וכותבת בתחומי המשחק והבימוי.
